תדר
תמיכה וחשיפה ליוצרי מחול ופרפורמנס עצמאיים
'תדר' תכנית דגל ייחודית לתמיכה וחשיפה ביוצר וביצירת מחול ופרפורמנס מקורית חדשה המעניקה מעטפת רחבה של ערוצי תמיכה מעשיים ומקצועיים, למחקר, קידום, שיווק וחשיפה ליוצר וליצירה למען השתלבות בתעשיית התרבות והאמנות בעיר.
לתכנית התקבלו 12 יוצרים ויוצרות מוכשרים אשר קיבלו מלגה למחקר ופיתוח יצירת מקור חדשה ורזידנסי במתקני הבית לצד ליווי מאנשי מפתח בתחום, לקידום יצירתם בין החודשים ספטמבר 2025 למרץ 2026.
יוצרים - יומני מחקר ויצירה אישיים
אחת לחודש היוצרים מתעדים ומעדכנים את תהליך המחקר והיצירה בסטודיו.
התהליך יוצג באתר בית יעל וברשתות.
שקד זוננפלד: רקדנית ויוצרת, במקור מאלוני הבשן, רמת הגולן. בתיכון למדה במגמת מחול טבריה ולאחר לימודיה למדה בסדנא להכשרת רקדנים מקצועיים של ורטיגו, לאחר מכן למדה תכנית בין NOD Torino לאומית לרקדנים באיטליה. רקדה ב'להקת אדמה' והשתתפה בפרוייקטים נוספים ביניהם: היצירה "שרה" (הדסה ברנס), "היי את" (שיר צטנר), "רדיו כוריאוגרפיה" (נטע וויזר), "אנסמבל המעבדה", Peyyerns" (יוני רעם), "להקת מחולה" (סופיה גנדלמן), למדה ועבדה מעט עם הכוריאוגרפית קרן חורש בגון השתתפה בקליפים והפקות צילומים. יצירה עם חן בצלאל את הדואט "נק' 0" ו"בין לבין לבין…" שעלו במספר פסטיבלים ביניהם "יפו עד אגריפס", "פסטיבל בואנה", "פסטיבל ורטיגו" "ירושלים מארחת" ועוד…
כיום עובדת על יצירת טריו חדשה, מופיעה באדמה, רוקדת בפרוייקט של היוצרת הילה וניצה ומלמדת מחול ויוגה במסגרות שונות.
על היצירה: מה זה משנה I טריו I 15 דקות היצירה מתעסקת בתהייה על האופן שבו משתנים חיצוניים ופנימיים משפיעם על תחושתנו – ומה קורה כשאותם משתנים חורגים מהתלם, משבשים את המוכר. האם נעים ולא נעים הם מצבים מוחלטים, או שמא מדובר בפרשנות משתנה, צלוית הקשר? מהו אותו רגע שבו משתנה קטן כמו עוצמה, תדירות או משך, מכריע את התחושה כולה ומטה את החוויה לכאן או לכאן. מתוך כך נולדת קריאה להתבוננות מחודשת, בתנועה ובתפיסה האם אנחנו חווים את הדברים כפי שהם, או כפי שפירשנו אותם? ההזמנה לחשוב מחדש על הקיים ולהכיר במשמעות הסביבה והמשתנים, מהדהדת את הלב הפועם של היצירה. היא אינה מבקשת לאשר את המציאות, אלא לערער עליה – לרגע אחד – דרך גוף,תנועה, תחושה והשתנות.
יומן מחקר ויצירה - פרק ראשון
"מה זה משנה?" היא היצירה ששקד מפתחת במסגרת תוכנית תדר; יצירה שמתעסקת בתהייה על האופן שבו משתנים חיצוניים ופנימיים משפיעים על התחושות שלנו שקד שואלת שאלות, ודרך היצירה היא חוקרת את הפוטנציאל הגלום בשיבוש. היא מציעה התבוננות מחודשת בתנועה ובתפיסה – האם אנחנו חווים את הדברים כפי שהם? או כפי שפרשנו אותם? היצירה המרתקת הזו באה לערער על המציאות דרך הגוף, התנועה, התחושה וההשתנות.
ג'וי ברנרד:אמנית רב-תחומית, כוריאוגרפית, במאית, רקדנית וכותבת. יוצרת מחול, תיאטרון חזותי ופיזי, וידאו, סאונד וכתיבה. בעלת תואר ראשון במחול מהאקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. למדה לקראת תואר ראשון בתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב ובוגרת של התוכנית הדו-שנתית ללימודי מחול ויצירה של ביה"ס "הקבוצה", ולימודי משחק בסטודיו מאיה בכר. כיום היא סטודנטית לתואר שני במחול, עם התמחות בכוריאוגרפיה, באקדמיה למוסיקה ולמחול.
ביצירותיה ג'וי חוקרת את הקשר בין שפת הגוף לשפה הכתובה והשפה המדוברת. היא הוזמנה להציג אותן בפסטיבל הקולנוע באתונה, בפסטיבל סרטי האמנות של ברוקלין, בפסטיבל הקולנוע העצמאי של קיוטו בפסטיבל הפרינג' ירושלים, במחול שלם, בתיאטרון החנות, במוזיאון רמת גן לאמנות, במוזיאון זומו, בגלריה אלפרד, בסדנאות האמנים בתל אביב ועוד. כפרפורמרית וכדרמטורגית, ג'וי שיתפה פעולה עם אמניות חזותיות ויוצרות מחול כדוגמת הילה בן ארי, עדי ארגוב, יערה צח, שרון ולבסקי ואחרות. מורה לאימפרוביזציה במחול, קומפוזיציה, כתיבה יוצרת ופילאטיס. בנוסף לפועלה כאמנית, ג'וי היא כותבת, עיתונאית ומבקרת אמנות ומחול. כתיבתה רואה אור במגוון עיתונים וכתבי עת, ובהם: מגזין פורטפוליו, עיתון "הארץ", ערב רב, מגזין Creative Writing, הג'רוזלם פוסט, Flash Art, Collectors Agenda, The Art Newspaper ואחרים.
על היצירה: לילה טוב (שיר ערש אחרון) ן סולו ן 15 דקות
הסולו "לילה טוב (שיר ערש אחרון)" הינה יצירת מחול ומוזיקה חדשה בתהליך שבה אני חוקרת בגופי ובקולי שירי ערש כתופעה תרבותית ופרסונלית כאחד, בשיתוף עם הויולנית, המוסיקאית והאמנית הרב-תחומית מאיה פליקסברודט בהשראת שירים שלמדתי מבני זוג לשעבר, מאבי, מסבי המנוח ושירים ששרתי לבן החורג שלי לפני שנפרדו דרכינו, אני יוצרת טקס להחלמה ולחלימה דרך הגוף, שדרכו אני מבקשת לשחרר את הקול הנשי שלי מההשפעות הגבריות שהוטבעו בו, אך גם מאמצת אותן ומגיבה אליהן.
היצירה נולדה מתוך מחקר גופני, קולי וטקסטואלי אודות שירי ערש כתופעה תרבותית ופרסונלית כאחד. בהשראת שירי ערש שלמדתי מאבי ומסבי, מבני זוג לשעבר וכאלו שלמדתי לשיר לבן החורג שלי לפני שנפרדו דרכינו, קיוויתי ליצור טקס לחלימה ולהלחמה דרך הגוף. באמצעות מופע זה ביקשתי לשחרר את הקול הנשי שלי מההשפעות הגבריות שהוטמעו בו, אך גם להסכים לאמץ אותן, לקבל את היותן חלק ממני, ולהגיב אליהן.
יומן מחקר ויצירה - פרק ראשון
05.10.25 | צלמת: מיילו בן יוסף | סולו שירה. סולו שקד. | חיפוש ובקשה אחר משאלת לב עמוקה ותחושה של חוסר הצלחה שחוזרת על עצמה
הילה לויטה: רקדנית, שחקנית וכוריאוגרפית, בוגרת תלמה ילין וסמינר הקיבוצים. רקדנית מובילה בלהקת מיומנה ולהקת הפלמנקו הישראלית, השתתפה בסיבובי הופעות באירופה, יפן, דרום אמריקה וקנדה. יוצרת וכוריאוגרפית למופעים בתיאטראות מרכזיים (סוזן דלל, תמונע, גודמן,MASH,פסטיבל סמילנסקי), מנהלת תנועה לבמה ומנהלת תנועתית MAYUMANA SPAIN , זוכת מלגות יוקרתיות ופרסים. שיתופי פעולה עם יוצרים בינלאומיים וחברות מחול מובילות בישראל ובחו"ל.
על היצירה: DESEMPACADE ן סולו ן 10-20 דקות
בין פלמנקו מסורתי למחול עכשווי, בין גוף לחפץ. בתוך עולם של סדר, מסגרות אריזות, אישיות תרבותיות. סיפורה האישי של האמנית שעשתה רילוקיישן לספרד וחיה על מזוודה בין דירות ועד שמצאה את מקומה בספרד, מתקפת 7 באוקטובר השפיעה על שהיתה בחו"ל והפכה לחלוטין את תחושת השייכות וחיזקה את הזרות. חזרה לארץ למדינה אחרת שסועה כואבת. היצירה בוחנת את הרגע שבו כבר אי אפשר לסדר הכל יפה. הכאוס נשפך החוצה."Desempacada" -(לא ארוזה) היא יצירה אינטימית הבוחנת רגעים של פריקה, חשיפה ואי סדר מול הרצון לסדר ולהמשיך.
יומן מחקר ויצירה - פרק ראשון
״אני מרגישה שאני טובעת בתוך אוקיינוס גדול. יש לי בחילה, אולי מחלת ים. הגלים משתנים ומשנים את כיוון השחייה ואני מנסה להתמצא במרחב האינסופי, מחפשת סימן להיכן הצפון. מנסה להתמסר ולהינות מהלא נודע. ישנם רגעים שאני מרגישה שהכל גדול עליי ושאני רוצה לפרוש. אבל כשאני מרגישה את הקסם הכל קורה בקצב מסחרר, מתהלכת בסקרנות ובביטחון״ כך כותבת הילה לויטה על תהליך היצירה שלה עם רועי כץ, שבה הם משחקים עם מקצבים שונים ומבליטים את הניגודיות. ״היצירה חוקרת את היציבות למול שבירה פיזית ורגשית. מי עמוד הטווח ומתי. ממה אנחנו בורחים או אחרי מה אנחנו רודפים? למה אנחנו מייחלים או מצפים? אנחנו מתעסקים בשאלה היכן הלב והמבטים שלנו. מתי אנחנו באמת רואים זה את זו ומרגישים אחת את השנייה באינטימיות״.
יעל סלור: יוצרת תיאטרון תנועה עצמאית, מקימת קבוצת BLACKBOX. בעלת תואר B.Ed בבימוי סמינר הקיבוצים. עבודותיה מציגות בתל אביב (קאמרי, מוזיאון תל אביב) ירושלים (בית מזי"א, תיאטרון ירושלים ) ובהיכלי תרבות ברחבי הארץ. הן זכו לתמיכות ממשרד התרבות, קרן יוצרים עצמאיים, קרן רבינוביץ ומפעל הפיס, זכו בפרס הכוראוגרפיה ומועמדות לפרס המחזה, מוסיקה ועבודת אנסמבל בטקס פרסי הפרינג. עבור ההפקה המוצעת הוזמנה יעל סלור לשהות אמן 'מגדה' (מועצה אזורית מגידו).
על היצירה: המסע אל ההוא שיושב למעלה ן טריו ן 50 דקות
מופע פרפורמנס ללא מילים אודות אישה העוברת מסע של התעוררות תודעתית. מה שמתחיל כמסע אל ה'הוא' – השליט, בעל הכח, זה שיעזור ויציל את מצבו של אביה החולה, מתברר כמסע אל תוך הנפש, אל החלקים הרדומים והשתחררות מכל מה שמעכב אותה מלהתקרב אל האור הגדול בה.
יומן מחקר ויצירה - פרק ראשון
"המסע אל ההוא שיושב למעלה" מבקשת לשאול מהו הכוח שיש לאדם לשנות את מציאות חייו — גם כשהדרך נראית חסומה. כמה מהפוטנציאל שלנו נותר רדום? אילו רעיונות מכשילים, פחדים או קולות עבר עדיין מונעים מאיתנו לראות את האור שלנו ולהשמיע את קולנו בעולם? היצירה מזמינה את הצופה להביט פנימה, לפרק אמונות ישנות, לרפא חסימות, ולפתוח אפשרות למעבר למישור חדש של הגשמה. באמצעות תנועה, דימויים ופיזיות עדינה ואינטנסיבית כאחת, אנו מקוות לאפשר לקהל לראות את עצמו באור חדש ולנסח מחדש את האפשרויות הפתוחות לפניו. בווידיאו המצורף אנו חוקרות דמות שמופיעה לפתע בחיינו ומערערת את מה שחשבנו שאנחנו יודעים. דמות שמעניקה פרספקטיבה אחרת על המוכר והידוע. אנחנו בודקות את השפה התנועתית שלה, את הדימויים שהיא מייצרת ואת הפעולות שהיא מביאה — ובעיקר משתעשעות ומתרגשות מרעיונות שממלאים אותנו שמחה.
לירון בן יעקב: כוריאוגרפית, במאית, רקדנית, מורה למחול ומנהלת אומנותית. בעבודותיה, יוצרת סינתזה בין התרבות המזרחית לזאת המערבית. כל זה בא לידי ביטוי ביצירת מחול עם שפה הבעתית של תיאטרון מחול. בין יצירותיה הקודמות בתחום תיאטרון מחול: 'הנשים היושבות על שפת הבאר'(מופע באורך מלא), 'חמסין'(מופע באורך מלא), 'מים ואהבה', 'הפסקת אש', 'מסע', 'מבטן הדרקון'. מביימת סרטי מחול, מנהלת אומנותית את פסטיבל ממשית מבית רשות הטבע והגנים במשך חמש שנים. מנהלת אומנותית ומביימת את פרויקט STARTART ביוזמת " יעל – בית ליוצרי מחול ופרפורמנס עצמאיים בירושלים" מבית המחלקה למחול בעיריית ירושלים. מפתחת קורס מיוחד במחול יצירתי במסגרת פרוייקט" אמנות נפתחת לרווחה" מאת אגף הרווחה, המחלקה לאמנות פלסטית והמחלקה למחול בעיריית ירושלים. עבודה עם נשים ממעגל האלימות והגיל השלישי בהנחיה משותפת עם עובדות סוציאליות.
על היצירה: מספרת הסיפורים ן סולו ן 50 דקות מופע סולו אישי, שמרכז את התנועה שלי כפי שהתייצבה בגופי ב17 השנה האחרונות. אני עדיין בתהליך להבין אותה. מרכז ההשראה למופע זה הוא מגדל של יומנים אישיים, חלקי מילים, שנותנים רגעים של גילוי ופתיחת סודות. מופע שבו שתי האהבות הכי גדולות שלי, ריקוד ומילה נפגשים מהמקום הכי אישי וחשוף. המופע הופך להיות ערב שירה, מופע מחול. שבו טקסט ותנועה, אור וחושך הופכים להיות כלים שלמים לכדי רגעים פיוטיים על הבמה.
יומן מחקר ויצירה - פרק ראשון
חימום ומתחילה
מנדי בהר: ילידת 1999 מז׳נבה, היא רקדנית וכוריאוגרפית נלהבת. היא הוכשרה בז׳נבה, לידס וישראל, וחקרה גישות מגוונות לתנועה, שבעקבותיה הקימה יחד עם שותפיה את Muses Lodyina, קולקטיב המשלב מחול עכשווי ומוזיקה אלקטרונית. לאחר הפסקה אישית, חזרה ללימודיה באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים. כמייסדת קולקטיב AM, היא יוצרת חוויות סוחפות המשלבות מחול, אמנות חזותית וביצוע חי.
על היצירה: V.3 SUSPENSION ן סולו ן 12 דקות במרחב תלוי ומשתנה, הגוף זורם דרך צורות רכות ונענות—מרחף בין נוכחות להיעלמות, פיסול וטקסטילים אורגניים נארגים לעור חי, הנושם את רגשות הגוף ותנועותיו, ומטשטשים את הגבול בין מחסה לחשיפה, בין הגנה לאינטימיות שבשבריריות, בין אדריכלות לבשר
יומן מחקר ויצירה - פרק ראשון
במהלך החודש האחרון, עבודתי התמקדה ביצירת סדרת תלבושות חדשה. שלב זה כלל חקירה אינטנסיבית של מרקמים, מבנים וחומרים — בחינה כיצד הם יכולים לבטא מתח, התנגדות ושבריריות. כל תלבושת נוצרה כאובייקט פיסולי וכהמשך אפשרי של הגוף. כעת, משהושלם תהליך היצירה, החלקים הללו מוכנים להיכנס לשלב חדש של מחקר בסטודיו.דרך לבישה, תנועה ואינטראקציה פרפורמטיבית, אחקור כיצד הצורות הללו מתורגמות לשפה גופנית — כיצד הגוף מפעיל את החומר, וכיצד החומר בתורו מעצב תנועה, רגש ונוכחות. תהליך מתמשך זה ממקם את העשייה שלי בצומת שבין פיסול, תלבושת ופרפורמנס, ומדגיש את הגוף כאתר של ידע וטרנספורמציה. תיעוד זה מציג את השלב הנוכחי של המחקר: התלבושות שהושלמו, המוכנות כעת להיחקר בסטודיו כחלק מתהליך פרפורמטיבי שבו חומר וגוף נפגשים כדי לייצר שפה גופנית
לנה ריקנר: רקדנית, יוצרת ומורה למחול. בוגרת תיכון האקדמיה ובעלת תואר ראשון B.Dance ותעודת הוראה מהאקדמיה הגבוהה בירושלים. רקדה באנסמבל האקדמיה, להקת תיאטרון מחול ירושלים ובפרויקטים שונים עם מחול שלם. מ 2014 רקדנית בלהקת תיאטרון מחול רנה שינפלד ומ 2019 גם יוצרת עצמאית. יצירותיה הוזמנו לפסטיבלים בישראל, איטליה, גרמניה, רומניה וסינגפור ונבחרו להופיע באוסטריה, בלארוס, טאיוואן ודרום קוריאה. זכתה במענקים ותמיכות מטעם הקרן ליוצרים עצמאיים – משרד התרבות והספורט, JCU, יעל – בית ליוצרי מחול ופרפורמנס עצמאיים בירושלים והמחלקה למחול – עיריית ירושלים.
על היצירה: CELEBRATING LIFE ן דואט ן 30 דקות דואט ביצירה משותפת עם צביקה היזיקיאס. אנו רוצים לחגוג את החיים – על הבמה ובמרחב הציבורי. ההשראה מהאופטימיות הישראלית ומהיכולת לראות את האור גם בזמנים קשים מעירה בנו את הצורך להביע ולשתף את האמונה ושמחת החיים.
היצירה לא רק מציגה אופטימיות, אלא בוראת אותה – במפגש חי בין יוצרים, גוף, מוזיקה וקהל.
באמצעות שפה תנועתית גרובית, מוזיקה קצבית ואווירה קלילה, אנו מבקשים ליצור מרחב של שמחה, קצב ונשימה משותפת. ביטוי למחול שמתחיל בגוף ונוגע בחיים עצמם – חיוני, מרומם, ישראלי.
יומן מחקר ויצירה - פרק ראשון
"Celebrating Life” היא יצירה משותפת שלנה ריקנר ביחד עם צביקה היזיקיאס מפתחים במסגרת תוכנית תדר בנושא – לחגוג את החיים; יצירה ששמה בפרונט את הגישה החיובית והאופטימית לחיים שמאפיינת את העם היהודי והישראלי. "כרגע אנחנו מרגישים שאנחנו במקום של גילוי, לצד רעיונות שבאנו איתם מלכתחילה, אבל אנחנו גם בנקודה שאנחנו נהנים מאזור האימפרוביזציה, מהפיזי והתחושתי, לצד שיח שמתקיים כל הזמן בינינו, שיח מילולי, שיח תנועתי, ומחקר אנרגטי, פיזי, מוזיקלי. אנחנו לא מגיעים מקובעים אנחנו רוצים להשאיר קצוות פתוחים. כדי שהם יוכלו לגלות לנו דברים שאנחנו לא יודעים שיקרו. דברים שיפתיעו אותנו. אנחנו מאוד סקרנים כל הזמן להביא משהו ותמיד מופתעים מחדש מהעבודה בינינו, מהדברים שקורים. זה רגעים קסומים.. פתאום פיק, קרה משהו, איזה ניצוץ. זיקוק."
דביר סייג: רקדן ויוצר עצמאי כיום בשנה השנייה בסדנא של ורטיגו ולאחר שנתיים בהכשרת רקדנים מקצועית, שנה במסגרת ״הקבוצה״ בהובלת ענת כ״ץ, ושנה במסגרת ״ורטיגו״ בהובלת קרן חורש. אני מאמין גדול שהתהליכים שאני עובר כאדם והתהליכים שאני עובר במסגרת עבודת יצירה הם אחד, והשאיפה שלי היא להביא לבמה אותנטיות במקסימום.
על היצירה: טריטוריה I דואט I 20 דקות מערכות יחסים רומנטיות הן מקום שבו הטראומות המוקדמות הכי עמוקות שלי נפגשות אחת עם השניה , ואיתי.. האתגר הזה שאני חווה בכל פעם שקשר אינטימי נוצר הוא מקום שאני חוקר ורוצה להמשיך לחקור בחיים האישיים שלי – איך הקושי הזה מתבטא בגוף שלי? איך זה מתבטא אל מול פרטנרים שונים?
המחקר הפיזי ביצירה מתבצע באמצעות לולאה שמחברת בין שני הרקדנים בקשר פיזי וגורלי — פנטזיה של שליטה וודאות בתוך עולם חסר ודאות. אנחנו קשורים בלולאה שמסמנת טריטוריה של כל אחד מאיתנו בנפרד ושל שנינו יחד. טריטוריה שמגדירה את האחד, מגדירה את השניים, ומכאן עולות השאלות: איך שניים נהפכים לאחד? והאם זה בכלל אפשרי?
יומן מחקר ויצירה - פרק ראשון
״אחרי שנתיים של הישרדות אני מחפשת אדמה בתוך תקופת הבין לבין הזאת. מה יושב בתוך התאים שלי, מה התיישב בהם והפך להיות השפה התנועתית המיידית שלי? מה ההבדל בין דפוסי התנועה וההתנהגות לבין הזכרון התאי? אני מרגישה שאני רוצה להגן על התאים, לנסות לרפא אותם. להתייחס אליהם בעדינות רכה, כמו לניו בורן.
בלילה שלפני חזרת החטופים החיים פגשתי את חברי הטוב שאחותו נחטפה וחזרה בעסקה הראשונה בכיכר. זו היתה הפעם הראשונה שהכרתי את החיוך שלו. זה חיוך מהחיים שלפני שבא לבקר לרגע. באותו רגע הבנתי שהבן השני שלי לואי לו-יהי, (בעממית לואילו), לא הכיר אותי שלפני המלחמה. הוא לא הכיר את איך שהחזקתי את הגוף, את החיוך שלי, את השטויות, את הצחוק. זה לא שהם לא קיימים, אבל הם נטועים בתוך מציאות אחרת לחלוטין״.
