יצירה לשתי רקדניות ולשלושה מסכים אודות חוסר ההמשכיות של הקיום. ההבזקים- פיזיים, ורבליים וטכנולוגיים יוצרים הפרעה וקיטוע תמידיים המשבשים את נוכחות הרקדניות, ומותירים אותן במתח אשר הולך וגובר: האם זה אפשרי להישאר, לנכוח, בתוך הבזק שנעלם בין רגע? האם ניתן לתקשר, להתבטא וליצור משמעות בשבריר של שניה?